האסון בלבנון הוא גם הזדמנות- מאמר דעה בהארץ


האסון בלבנון הוא גם הזדמנות. מי שמוותר על השלום הוא ההזוי


הדיון שכבש את ישראל אחרי האסון בלבנון כאילו נלקח מתוך פרודיה: מדינה שלמה עסקה בבניין עיריית תל אביב יפו שהואר בצבעי דגל לבנון. במשפחת נתניהו פלטו שמדובר בעבירה פלילית. חייזר שהיה נוחת פה (אותנטי, לא מההפגנות נגד נתניהו) היה מניח שתמו כל צרותינו ולא נותר לנו אלא להתחיל לעסוק בגופי תאורה.


העובדה שהדמיון שלנו הצטמצם לעיסוק במפגנים סימבוליים מצערת. ב–2020 עדיף לדון בשאלה מדוע יחסינו עם לבנון נראים כפי שהם נראים. כשכתבתי את הדברים הללו, המתקפה מימין לא איחרה להגיע, ואין זה מפתיע. מה שהפתיע היה תגובותיהם של כמה מחברי למחנה השלום. מתברר שרבים מהמוחים נגד נתניהו אימצו את תפישתו, שלפיה לעד נחיה על חרבנו. היו שטענו שמה שכתבתי הוא בדיוק "הבעיה של המחנה", שאומר "דברים הזויים".

אלא שאין דבר הזוי יותר מלדמיין את הילדים שעדיין לא ילדתי גדלים למציאות רוויית מכאובים שאנחנו והדורות שלפנינו נולדנו לתוכה — מאינתיפאדה לאינתיפאדה, מפיגוע לפיגוע. זה לא רק הזוי — ההשלמה עם המציאות הזאת מבזה את הערכים שלמענם נלחמו באומץ סבינו וסבותינו, מקימי המדינה. בני דורי, ששירתו בצבא בזמן מלחמת לבנון השנייה, איבדו חברים ונושאים אִתם טראומות. המחשבה שכך ייראה גם העתיד היא בלתי נסבלת.


אין מחלוקת שעלינו להילחם במי שמאיים עלינו. המחלוקת נוגעת לשאלה אם יש לנו גם שאיפות לכונן מציאות אחרת. מחנה השלום מוכרח לשכנע את הציבור, שלצד הפעלת כוח נדרשת מדינאות נועזת ויצירתית, שתמנע את הצורך בהפעלת כוח.


אם נסיר את המשקפיים הקורבניים של נתניהו, נראה הזדמנויות — ממו"מ על הגבול הימי ועל מאגרי הגז ועד הסכם על הרחקת חיזבאללה מגבולותינו

לבנון היא סיפור טרגי. מדינה שתוארה כ"שוויץ של המזרח התיכון" קורסת בגלל שחיתות. כ–50% מתושביה חיים בעוני והאבטלה בה עומדת על 40%. היא שבויה בידי חיזבאללה ונתונה תחת המגף האיראני. ועם זאת, הסכסוך הטריטוריאלי בינינו לבין לבנון מתמצה בשטח קטן ולא מיושב ויש לנו מנגנוני הידברות. אם נסיר את המשקפיים הקורבניים של נתניהו, נראה הזדמנויות — ממו"מ על הגבול הימי ועל מאגרי הגז ועד הסכם על הרחקת חיזבאללה מגבולותינו. ההסכמים יכולים להיות מלווים בתמריצים. זה לא יתממש מחר ומובן שניערך גם לעימות, אבל הנהגה חזקה היתה משקיעה בתכנון לטווח רחוק, ואוחזת הן במקל והן בגזר.


תארו לעצמכם שהיה כאן מנהיג שבעקבות האסון בלבנון, ועל רקע המיאוס שיש בה מחיזבאללה, היה מודיע: "חיזבאללה היא האויב שלנו, אבל העם הלבנוני — לא", ומציע סיוע הומניטרי בלי תנאים ומבהיר כי בעתיד נשמח להגיע עם לבנון להסדר. ברור שהצהרה כזאת לא תתקבל באהדה אצל חיזבאללה וייקח זמן עד שתוכל להתממש, אבל משהו יתחיל לחלחל לתודעת הציבור.


שנה לפני הסכם השלום עם מצרים, רוב הציבור הטיל בו ספק. השנה, כשציינו 40 שנה להסכם שהיה לאחד החשובים בחיינו — מערכת החינוך לא טרחה להזכירו. גם כשמציינים את רצח רבין, כבר לא מזכירים את השלום עם ירדן. הישגי השלום הושכחו ובמתכוון. אך בשבילנו הם אמורים להיות המנוע לפעולה. ההזויים אינם מי שמדברים על שלום. ההזויים הם מי שוויתרו.



סתיו שפיר Stav Shaffir

טלפון ליצירת קשר: 050-623-0244

דואר אלקטרוני: join@stavshaffir.co.il

  • White Facebook Icon
  • White Twitter Icon
  • White Instagram Icon
  • White YouTube Icon