הם התרווחו על הספה ואפשרו לממשלה לחסל את הכנסת- מאמר דעה בהארץ

גם בלי שיכולתי להצביע בכנסת השבוע, אני יכולה לספר לכם בדיוק מה אירע מאחורי הקלעים בזמן שהממשלה חיסלה אותה: דבר לא אירע.


מאחורי המליאה, במסדרון מעוגל המכונה בפי הח"כים "הפרסה" ומיועד למנוחה הרחק מהתקשורת, התרווחו על הספה כמה מהם והתמרמרו על שעות העבודה שהקורונה דורשת מהם. חברים בקואליציה, שעתיד הדמוקרטיה טורד את מנוחתם, סיפרו לעצמם שזה חוק "זמני". חברי אופוזיציה מילמלו בהכנעה ש"ממילא אין לנו רוב". כמה מהם נטשו. לא עשו פיליבסטר. לא עלו על בריקדות. לא הכריזו חרם על כל חבר בממשלה שמצביע בעד חקיקה שפוגעת בדמוקרטיה.


כמה שעות קודם הודיע נתניהו "נמאס לי מהכנסת". הוא רוצה לסגור עסקים בלי לשאול איש. הוא רוצה לאשר מעצרים והפחדה לציבור בלי דיון. את החוק הזה הוא קיבל. כדי להעביר חוק בשלוש קריאות בלילה אחד נדרשת הסכמה בשתיקה של כל קצוות המשכן. הדמוקרטיה נופלת, ההצגה נמשכת.

מיליון מובטלים ועוד מאות אלפים שמצטרפים אליהם בעקבות הצווים החדשים אולי יאמינו לדברי הממשלה, שהסיבה לסבלם היא שאין תקציב. זה שקר: את התקציב שממשלות קטנות יותר השקיעו בפתרונות לענף אחד (ניו זילנד — ארבעה מיליון תושבים, 175 מיליון דולר רק לתרבות), ממשלת נתניהו־גנץ השקיעה בהגדלת מספר השרים ובהטבות מס לעצמם. במדינה מתוקנת לא סוגרים בתי עסק בלי להציע תמיכה כלכלית. שום מדינה מערבית — ובכללן ארצות הברית, שמדיניות רווחה ממנה והלאה — לא הפקירה את העובדים והעסקים כמו שממשלתנו הפקירה אותנו.


יש ששוקלים לחכות שהגל יעבור. הבעיה בגלים היא, שלפעמים עד שהם עוברים, כבר טבענו

דבר כזה יכול לקרות רק במצב אחד: כשהדמוקרטיה מתפוררת. רק כשהעם איננו הריבון, השלטון יכול לעשות ככל העולה על רוחו, בזמן שהוא מגביל את חירותו של העם לפעול. רק אז ראש הממשלה יכול לבלבל בין המלים "דמוקרטיה" ו"ביורוקרטיה", כדי לשוות לראשונה ניחוח מטריד. במציאות, הכלכלה והדמוקרטיה שלנו תלויות כעת זו לצד זו, מחכות לגזר הדין.


ממשלה שהיתה רוצה להתמודד עם המשבר היתה נוקטת צעדים של ממש: מייצרת ביטחון למובטלים בעזרת דמי אבטלה, הכשרות תעסוקתיות לקראת עידן חדש בעבודה ושיפוי המעסיקים; פיצוי מהיר לענפים בקריסה — מהתרבות ועד המסעדנות והתיירות; הקפאת מסים, הסדרת הלימודים מהבית מתוך דאגה לילדים ולהורים, סיוע לקשישים בבידוד, וכמובן — השקעה במערך בדיקות, איתור נדבקים יעיל והכנת המערכת למצב חירום בעתיד.


לא הממשלה שלנו. היא רואה במשבר הזדמנות פוליטית. בזמן שאנשים נאבקים לשרוד, היא תיקח לידיה עוד סמכויות. בה במהירות שהתרגלנו למגבלות, נתרגל גם לחסרונם של הכנסת ושל התקשורת החופשית. אחר כך, כשהעולם כבר יחזור לסדרו ורק אצלנו יימשכו גלי הסגר ומשפט נתניהו יידחה — לא נופתע.


יש ששוקלים לחכות שהגל יעבור. הבעיה בגלים היא, שלפעמים עד שהם עוברים, כבר טבענו. יש שתי חולשות לשיטה הדמוקרטית: היא אובדת עצות כשאחד השחקנים החזקים משתמש בכללי המשחק כדי לשבור אותו, ובכלל, היא דורשת מאמץ. כדי להציל אותה צריך לעדכן את כללי המשחק: לדרוש מהאופוזיציה להפסיק להשתתף בהצגה, ולשתק את הכנסת עד שמסירים את החקיקה המאיימת על קיומה. לשטוף את הרחובות. למנוע מהתקשורת להדיח עיתונאים רודפי אמת. לא לתת לשרים מנוח: בבית, במשרד, בטלפון. להפסיק לומר: "אני לא פוליטי" ו"הפסדנו". עוד לא הפסדנו. אבל כדי לנצח מוכרחים להיכנס לזירה — ולהילחם.


סתיו שפיר Stav Shaffir

טלפון ליצירת קשר: 050-623-0244

דואר אלקטרוני: join@stavshaffir.co.il

  • White Facebook Icon
  • White Twitter Icon
  • White Instagram Icon
  • White YouTube Icon