השאלה איננה מי המנהיג הבא, אלא מהי הדמוקרטיה הבאה- מאמר דעה בהארץ

כל מי שבא להפגנות בשבועות אלו מוכרח להתרגש מהעוצמות האדירות שנולדות שם. עדיין דרוש עוד קצת זמן, אבל עידן נתניהו יסתיים. מובן שלא יתפטר מרצונו, אך כשהמחאה תחל להפנות את האש לשותפיו לממשלה ואלו ייאלצו לברוח — לא תיוותר לו ברירה.


רבים שואלים מי יהיה לאלטרנטיבה, ומביעים חשש מהעובדה שהמחאה לא שמה לעצמה מנהיג. אך למעשה, כוחה של המחאה בביזורה. מאז 2011 השלטון בונה מכונה משוכללת לחיסול תחרות. שופרותיו ינתצו את תדמיתו של כל יריב פוטנציאלי. מאמצי חיסול התקשורת הפכו את מרביתה לכנועה לשלטון. הכנסת נהפכה לקריקטורה והתרוקנה מסמכויותיה. הוכח שהדמוקרטיה שלנו פגיעה מדי.


לכן השאלה איננה מי הוא המנהיג הבא, אלא מהי הדמוקרטיה הבאה. אדם אחד אינו יכול לתקן מדינה לבדו. אך אם הוא יצמח בתוך תנועה גדולה, שמישירה מבט למציאות ומוכנה לשנות מוסכמות ישנות, ייווצר הגיבוי לשינוי. ישראל 2020 חייבת לעדכן את גירסת התוכנה שלה, דמוקרטיה 2.0.


כששלטון ריכוזי, שמחזיק את כל הסמכויות בידו, מתבלבל — המדינה נחטפת אתו. בדמוקרטיה החדשה, חלק מסמכויות הממשלה יעברו לשלטון המקומי, לצד מנגנוני פיקוח שיבטיחו שכוחן החדש לא ישמש כר לשחיתות. מחלוקות דת ומדינה יוכרעו בעיר, באמצעות משאלי תושבים. ירצו לוותר על המועצה הדתית (עלות שנתית: יותר מ–1.5 מיליארד שקל), ולהשתמש בכסף אחרת — יקבלו. ירצו נישואים אזרחיים? העירייה תקיים. נושאי תחבורה מוכרחים לעבור ממשרד התחבורה הריכוזי אל הערים, לצד הפיכת ההיררכיה שהעמידה את הרכב הפרטי בראש, והחלפתו בדגל חדש: קיימוּת. בכל העולם הקורונה הרחיבה את השימוש באופניים בשל הצורך באוויר הפתוח — פריז, למשל, הפכה כמה מהכבישים שלה לנתיבי אופניים. התושבים מבלים פחות זמן בפקקים, וגם שומרים על האוויר ועל הבריאות.


אין סיבה שקהילות מקומיות לא יקבלו משקל גדול יותר בניהול מערכת החינוך, שצריכה לקפוץ 50 שנה קדימה אל ההווה. כך יוכלו שיטות חינוך מתקדמות לחדור למערכת הציבורית, ולהציע לתלמידים תוכניות שמותאמות לצורכיהם בעולם החדש.


הקורונה לימדה אותנו שמנהיגים שונאי דמוקרטיה, מנתניהו דרך טראמפ ועד בולסונרו, נכשלים ביצירת האמון הנדרש כדי להתמודד עם המגפה. לעומתם, מנהיגים שפעלו בשקיפות, כמו בניו זילנד ובגרמניה, מיגרו את המגפה ונפתחו במהירות לעולם. שקיפות היא הבסיס לדמוקרטיה, והיא צריכה להיהפך לנורמה. לח"כים ולציבור תינתן גישה למידע הגולמי שבאמצעותו הממשלה מקבלת החלטות בכל נושא שאינו דורש סודיות ביטחונית. ראש הממשלה יידרש להתייצב מדי שבוע בכנסת ולענות לשאלות של נציגי הציבור.


בדמוקרטיה העתידית התקשורת לא תוכל לתרץ את חולשתה מול השלטון ומול בעלי ההון, ותצטרך להוכיח שהאמת חשובה לה. מנגנונים של תקשורת חדשה יציבו לה תחרות, והם יהיו בניהול הציבור ממש (300 אלף ישראלים שיתרמו 50 שקלים בחודש יוכלו לנהל ערוץ טלוויזיה נטול אינטרסים זרים). ערוצי הטלוויזיה יחזיקו במערך לבדיקת עובדות וכשאחד הדוברים יבלבל את השכל בשידור, יריצו על המסך כתוביות ובהן נתוני אמת, לידיעת הצופים.


ולבסוף, ישראל תזדקק לדיל כלכלי חדש. רשת ביטחון חברתית חלשה מסייעת לשלטון לסחוט את הציבור ולשלול ממנו את חירותו. הביורוקרטיה איננה טעות, אלא מדיניות מכוונת שנועדה לצמצם את הכסף שיגיע לאזרח. הדמוקרטיה שלנו בעתיד תצטרך להגדיל במידה ניכרת את ההשקעה החברתית, כדי לתת גב לאזרחים ביציאה מהמשבר וכדי להגדיל את כוחם, שרק בזכותו היא קיימת.


סתיו שפיר Stav Shaffir

טלפון ליצירת קשר: 050-623-0244

דואר אלקטרוני: join@stavshaffir.co.il

  • White Facebook Icon
  • White Twitter Icon
  • White Instagram Icon
  • White YouTube Icon